#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	חולה אומר צריך ורופא אומר אינו צריך.	שומעין לחולה, משום 'לב יודע מרת נפשו'. ולא אומרים שהרופא בקי יותר.	יומא פרק שמיני פג א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה אסור לאצור פירות בארץ ישראל.	"תניא (ב""ב דף צ:) אין אוצרין פירות בארץ ישראל, וכל דבר שהוא חיי נפש, לפי שמפקיעין את השערים."	יומא פרק שמיני פג א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רופא אומר צריך וחולה אומר אינו צריך.	שומעים לרופא, מאי טעמא, תונבא [שטות מחמת חוליו] הוא דנקיט ליה.	יומא פרק שמיני פג א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תנן חולה אכילין אותו על&nbsp; פי בקיאין. מה קשה מכאן על רב ינאי ומה תירצו.	"קשה עליו בתרתי, כי כתוב שמאכילין רק על פי שני בקיאין ולא אחד.&nbsp; ורק על פי רופאים ולא על פי עצמו.<br>ותירצו, שהמשנה מדברת באופן שהחולה ועוד רופא אחד אומרים אינו צריך, ולכן מאכילין רק ע""פ שני רופאים שאומרים צריך."	יומא פרק שמיני פג א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"הגמ' תירצה שמה ששנינו מאכילין אותו ע""פ בקיאין, מדובר שהחולה אומר איני צריך ויש עוד רופא שאומר כמוהו.<br>אבל עדיין קשה שהרי פשיטא שמאכילין ע""פ שנים כי ספק נפשות להקל, ויש כאן שנים מול שנים.<br>מה תירצה הגמ'."	"מדובר שיש כאן שנים יחד עם החולה שאומרים אינו צריך. ואעפ""כ מאכילין אותו ע""פ שני בקיאין.<div>ואע""פ שלגבי אומדנא הולכים בתר דיעות ולא אומרים תרי כמאה, באומדנא דחולה מאכילים אותו ע""פ שנים, למרות ששלשה אומרים לא צריך.<br></div>"	יומא פרק שמיני פג א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"רב ינאי שסובר שחולה אומר צריך ורופא אומר אינו צריך מאכילין אותו, העמיד את המשנה באופן שהחולה אומר אינו צריך (ועוד שנים עמו) ולכן סוברת המשנה שמאכילין אותו ע""פ בקיאין (שני בקיאין).<br>אבל לכאורא מהסיפא של המשנה משמע שהמשנה מדברת על חולה שאומר צריך. שאמרה ואם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו."	"חסורי מיחסרא והכי קתני, בד""א דאמר לא צריך אני, אבל אמר צריך אני, אין שם בקיאין תרי אלא חד דאמר לא צריך, מאכילין אותו על פי עצמו. <br>(אבל אם החולה אומר צריך אני ויש שנים שאומרים אינו צריך, אין מאכילין אותו. ולמר בר רב אשי מאכילין)"	יומא פרק שמיני פג א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מי חולק על על רב ינאי במקרה שהחולה אומר צריך אני ושנים אומרים אין צריך, ואיך הוא מפרש את הסיפא של המשנה.	"מר בר רב אשי אומר שאם החולה אומר צריך אני - אפילו מאה אומרים שאינו צריך שומעים לו, משום ש'לב יודע מרת נפשו'.<br>וכך הוא מסביר את המשנה: במה דברים אמורים (שאין מאכילין אלא על פי בקיאין) דאמר לא צריך אני, אבל אמר צריך אני אין שם בקיאין כלל [אין בקיאותן כלום ו<font color=""#c2c2c2"">]</font> מאכילין אותו ע""פ עצמו."	יומא פרק שמיני פג א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מתי אומרים תרי כמאה ומתי לא.	לגבי עדות אומרים תרי כמאה.<br>לגבי אומדנא הולכים בתר דיעות.&nbsp;	יומא פרק שמיני פג א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו בולמוס.	חולי מחמת רעבון, עיניו כהות והוא מסוכן למות, וכשמראיתו חוזרת בידוע שנתרפא.	יומא פרק שמיני פג א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מי שאחזו בולמוס ואין דברים מותרים להאכילו, מה דינו.	מאכילין אותו הקל הקל.	יומא פרק שמיני פג א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מאכילין אותו הקל הקל.<br>טבל ונבילה, מה קודם.	נבילה. כי טבל במיתה בידי שמים.	יומא פרק שמיני פג א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מאכילין אותו הקל הקל.<br>טבל ושביעית לאחר זמן הביעור, מה קודם.	שביעית. כי טבל במיתה בידי שמים, ושביעית בעשה.	יומא פרק שמיני פג א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מאכילין אותו הקל הקל.<br>טבל ותרומה, מה קודם.	"אם אפשר להפריש תרומה מהטבל וישאר מספיק לחולה, מפרישים תרומה ונותנים לו אוכל מתוקן.<br>אבל אם החולה זקוק לכל האוכל, נחלקו ת""ק ובן תימא.<div>לדעת <font color=""#ff0000"">ת""ק</font> תרומה חמורה, ומאכילים אותו את הטבל כמות שהוא.&nbsp;<div>לדעת <font color=""#ff0000"">בן תימא</font> טבל חמור, ולכן מפרישים תרומה, ונותנים לו את החולין ואת התרומה.</div></div>"	יומא פרק שמיני פג א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"במה נחלקו ת""ק ובן תימא האם טבל חמור או תרומה חמורה."	"בן תימא סובר שטבל חמור, כי אפילו לכהנים אינו ראוי.<br>ת""ק סובר שתרומה חמורה, שאין לה היתר, אבל טבל אפשר לתקן אותו ויהיה ראוי לכל אדם."	יומא פרק שמיני פג א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	עד מתי מאכילים מי שאחזו בולמוס.	המשנה אומרת עד שיאורו עיניו.&nbsp;<br>ובברייתא אמרו מנין יודעין שהאירו עיניו, משיַבְחין בין טוב לרע, ואמר אביי ובטעמא [משיודע להבחין בין טעם תבשיל יפה לטעם תבשיל רע].	יומא פרק שמיני פג א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"רבה אמר שאם אפשר להפריש תרומה ולתת לו חולין מתוקנים, לכו""ע מפרישים תרומה.<br>מאי קמ""ל. פשיטא."	אפילו בשבת ואפילו בעציץ שאינו נקוב שהוא טבל דרבנן, שצריך לעבור על איסור שבות דרבנן של הפרשת תרומה בשבת, אפילו בשביל לתקן טבל דרבנן. וטעמו - כדי שלא יבואו להתיר טבל דאורייתא.	יומא פרק שמיני פג ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מדוע אי אפשר לומר שהחידוש בדברי רבה שמדובר בשבת [שאפילו הוא שבת שאסור להפריש תרו""מ, יפרישוה ולא יאכלו טבלים]."	כי זה גם פשיטא, דטלטול בעלמא הוא.	יומא פרק שמיני פג ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהי דעת רבה בנוגע להאכלת מי שאחזו בולמוס בשבת, ויש לפניו טבל דרבנן.	שאפילו טבל דעציץ שאינו נקוב שהוא איסור דרבנן, דוחים שבות של הפרשת תרומה בשבת מקמי אכילת טבל דרבנן.<br>ודוקא בטבל דעציץ שאינו נקוב, אבל בטבל ירק דרבנן מחלוקת תנאים.	יומא פרק שמיני פג ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תניא מי שנשכו נחש בשבת קורין לו רופא ממקום למקום, ומקרעין לו את התרנגולת [לתת על המכה, שזו היא רפואתו], וגוזזין לו את הכרישין [מן המחובר] ומאכילין אותו. ואין צריך לעשר, דברי רבי. ר' אלעזר בר' שמעון אומר לא יאכל עד שיעשר.&nbsp;<div>מה רואים מהברייתא הזו. ומה דחו.</div>	שדברי רבה שדוחים שבות של הפרשת תרומה בשבת מקמי אכילת טבל דעציץ שאינו נקוב דרבנן, יש בזה מחלוקת תנאים.<br>ודחו, שגם רבי חולק רק במעשר ירק דרבנן [דלא מיחלף בטבל דאורייתא], אבל במעשר דגן מודה, משום דאתי למיכל בעציץ נקוב.	יומא פרק שמיני פג ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה טוב להאכיל מי שאחזו בולמוס, ומנין.	"<ul><li><span style=""text-align: start;"">לברייתא מאכילין אותו דבש וכל מיני מתיקה.</span>&nbsp;</li><li>לר""נ אמר שמואל מאכילין אותו אליה [בשר שמן מאד] בדבש.</li><li>לרב הונא בריה דרב יהושע אף סולת נקיה בדבש. </li><li>לרב פפא אפי' קמחי דשערי בדיבשא.</li></ul>"	יומא פרק שמיני פג ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רבי יוחנן אחזו בולמוס. מה עשה, ואיזה פסוק קיים בעצמו.	אכל ממזרחה של תאנה [שהשמש מכה שם מן הבוקר עד חצות היום, והשמש ממתק את הפרי].<br>וקייים בעצמו 'והחכמה תחייה בעליה, דתני רב יוסף הרוצה לטעום טעם תאנה יפנה למזרחה, שנאמר 'וממגד תבואות שמש'.	יומא פרק שמיני פג ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מי שאחזו בולמוס.<div>ר' יהודה ור' יוסי הוו קאזלי באורחא. מה קרה להם.</div>	"ר' יהודה ור' יוסי הוו קא אזלי באורחא, אחזיה בולמוס לר' יהודה, קפחיה לרועה [כפאו ונטל ככרו הימנו] אכליה לריפתא, א""ל ר' יוסי קפחת את הרועה. <br>כי מטו למתא אחזיה בולמוס לר' יוסי, אהדרוהו בלגי וצעי [סבבוהו בני העיר והקיפוהו לגינין של דבש ומתיקה וקערות של תבשילין], א""ל ר' יהודה: אני קפחתי את הרועה ואתה קפחת את העיר כולה.&nbsp;"	יומא פרק שמיני פג ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ותו ר""מ ור' יהודה ור' יוסי הוו קא אזלי באורחא, ובעו אושפיזא<br>מה קרה."	"ר' מאיר הוה דייק בשמא, ר' יהודה ור' יוסי לא הוו דייקי בשמא, כי מטו לההוא דוכתא בעו אושפיזא יהבו להו, אמרו לו מה שמך, אמר להו כידור, אמר ש""מ אדם רשע הוא, שנאמר 'כי דור תהפוכות המה', ר' יהודה ור' יוסי אשלימו ליה כיסייהו ר""מ לא אשלים ליה כיסיה, אזל אותביה בי קיבריה דאבוה, אתחזי ליה בחלמיה: תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא, למחר אמר להו הכי אתחזי לי בחלמאי, אמרי ליה חלמא דבי שמשי [ערבי שבתות] לית בהו ממשא [מתוך שאדם במנוחה מהרהר ורואה חלומות], אזל ר""מ ונטריה כולי יומא ואייתיה, למחר אמרו לו הב לן כיסן, אמר להו לא היו דברים מעולם, אמר להו ר""מ אמאי לא דייקיתו בשמא, אמרו ליה אמאי לא אמרת לן מר, אמר להו אימר דאמרי אנא חששא אחזוקי מי אמרי, משכוהו ועיילוהו לחנותא, חזו טלפחי אשפמיה, אזלו ויהבו סימנא לדביתהו ושקלוהו לכיסייהו ואייתו, אזל איהו וקטליה לאיתתיה, היינו דתנן מים ראשונים האכילו בשר חזיר, מים אחרונים הרגו את הנפש.&nbsp;"	יומא פרק שמיני פג ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מים ראשונים האכילו בשר חזיר.<br>מים אחרונים הרגו את הנפש.	מים ראשונים. פונדק ישראל היה מוכר לישראל דברים המותרים ומאכילם, ומוכר לנכרים בשר חזיר מבושל, בא ישראל לפונדק וראהו שלא נטל ידיו כשהסב לאכול, ונתן לפניו בשר חזיר.<br>מים אחרונים. זוהי אשתו של כידור, שאילו נטל מים אחרונים דרך הנוטלים ידים לקנח את שפמם בידים טופחות, ולא היו עדשים נראין.&nbsp;	יומא פרק שמיני פג ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כי מתו לההוא ביתא דשמיה בלה לא עיילו לגביה. מדוע.	לאחר הסיפור עם כידור, התחילו ר' יהודה ור' יוסי לדייק בשמא, ולא רצו ליכנס לבית ששם בעליו בלה, אמרי שמע מינה רשע הוא, דכתיב&nbsp;וָאֹמַר לַבָּלָה נִאוּפִים. <br>כמו 'אחרי בלותי היתה לי עדנה', כלומר זקנה בניאופים.	יומא פרק שמיני פג ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מי שנשכו כלב שוטה, האם מותר להאכיל אותו מחצר כבד שלו. 2	"לתנא קמא אסור [ואע""פ שנוהגים הרופאים ברפואה זו, כי אינה רפואה גמורה להתיר לו איסור בהמה טמאה על כך].<br>לרבי מתיא בן חרש מותר [קסבר רפואה גמורה היא]."	יומא פרק שמיני פג א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	החושש בגרונו, מה אמר ר' מתיא בן חרש.	מטילין לו סם לתוך פיו בשבת, מפני שהוא ספק נפשות.	יומא פרק שמיני פג א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מי שנפלה עליו מפולת בשבת...	ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק כותי ספק ישראל, מפקחין עליו את הגל. מצאוהו חי מפקחין, ואם מת יניחוהו.	יומא פרק שמיני פג א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהם חמשה סימנים של כלב שוטה.	"<ol><li>פיו פתוח.</li><li>רירו נוטף. </li><li>אזניו סרוחות. </li><li>זנבו מונח על ירכותיו. </li><li>מהלך בצידי דרכים.</li><li>וי""א אף נובח ואין קולו נשמע.</li></ol>"	יומא פרק שמיני פג ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה כלב נהיה שוטה. 2	רב אמר נשים כשפניות משחקות בו [מראות בו כשפיהם לשחוק].<br>שמואל אמר רוח רעה שורה עליו.	יומא פרק שמיני פג ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מנין שמי שאחזו בולמוס מאכילין אותו מיני מתיקה דוקא לאחר אכילה ולא קודם.	דכתיב וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מִצְרִי בַּשָּׂדֶה וַיִּקְחוּ אֹתוֹ אֶל דָּוִד וַיִּתְּנוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל וַיַּשְׁקֻהוּ מָיִם: וַיִּתְּנוּ לוֹ פֶלַח דְּבֵלָה וּשְׁנֵי צִמֻּקִים וַיֹּאכַל וַתָּשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם וְלֹא שָׁתָה מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת.	יומא פרק שמיני פג ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מנין שדבש ומיני מתיקה מאירין מאור עינו של אדם.	"<span style=""background-color: rgb(255, 255, 255); font-weight: 700;"">זכר לדבר: רְאוּ נָא כִּי אֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט דְּבַשׁ הַזֶּה. וזה רק זכר לדבר, כי התם לאו בולמוס אחזיה.</span>"	יומא פרק שמיני פג ב		
